כשהסתכלתי הבוקר בחלון ציפיתי לראות נוף רענן לאחר גשמי לילה. הופתעתי לגלות אובך סמיך, ללא זכר לגשם. למרות זאת פניתי צפונה (עם בני יואב) בתקווה שהמצב ישתפר בהמשך הדרך. כשיצאנו מהבית ראינו את השמש עגולה ולא מסנוורת מבעד לאובך - חזיון מוזר ונדיר, אבל בהמשך הדרך האובך הפך סמיך יותר ויותר, שינה צבעו מלבן לצהוב ואז לכתום, וכמובן מיסך את השמש לגמרי. באזור יקנעם התחיל טפטוף של בוץ, שגרם לדילמה רצינית מתי וכמה להפעיל את המגבים... ללא ספק מזג אוויר משונה, בוודאי לאמצע פברואר.
באורח פלא, כאשר עברנו את זרזיר והתקרבנו לקיבוץ הסוללים, האובך דעך בפתאומיות מכתום ללבן, ונראה שגשם רציני שטף את אזור הניווט קודם לכן. אוויר קריר קידם את פנינו, והגביר את החשק לנווט. זינקתי אל שבילי הבוץ שליד הקיבוץ, ומהר מאוד הגעתי לאתגר הרציני הראשון - חציית המעבר התחתי בכביש, שהיה מוצף לגמרי. לא היתה ברירה, ונאלצתי להרטיב רגל אחת כבר בהתחלה...
הפיצוי הגיע מיד אחר כך, כאשר נכנסתי לחורש של ציפורי, וגיליתי לשמחתי שהוא בשיא פריחתו, הן בכמות והן במגוון. המסלול סיפק מנה גדושה של טבע במיטבו, לצד אתגר ניווטי משמעותי באזורים נטולי שבילים. נעזרתי במצפן ובתבליט בצורה אינטנסיבית, וברוב הפעמים זה הספיק. היו כמה לגים יותר טריקיים, שבהם היה לי יותר קשה (בעיקר 10 ו-13), והיתה לי תחושה של מיפוי חסר באזורים האלה. מזג האוויר הקריר איפשר ריצה רציפה, ולא הרגשתי עייף במיוחד לקראת הסיום.
המסלול היה כאמור מעניין ומאתגר ניווטית, וגם מאוד מתחשב מבחינת טיפוס ותפירה, אבל לא ממש "LONG", אלא פשוט ארוך (כמו פעם). לא היה בו "לג מפלצתי", כמו נגיד מתחנה 5 ל-17 או מ-2 ל-9, וזה לא חסר לי. היה כיף כמו שזה. רק הייתי מוותר על המעבר הכפול מתחת לכביש (זינוק וסיום מצפון לכביש).
יצאנו בחזרה דרומה, וראה זה פלא (שוב) - בהתקרבנו לזרזיר (רק 3 ק"מ מהסוללים) שוב אובך כתום, והפעם בתוספת גשם זלעפות. ככה עד לזכרון - אובך מעורב במטחי גשם חזק, ומשם רק אובך. מוזר.
תודה לרז אימבר על המסלול המוצלח, ולחברי מועדון גליל על הארגון החמים ביום סגריר.