לפני כעשרה ימים, במהלך אימון ריצה שגרתי, הרגשתי פתאום בשריר השוק מין כאב שדומה להתכווצות שריר, אבל לא בדיוק. זה כבר קרה לי פעם או פעמיים בעבר (לא זוכר אם באותה רגל או לא), והתרופה היתה מנוחה ומעבר לרכיבה על אופניים עד יעבור זעם. כך עשיתי גם הפעם, וקיוויתי שאספיק להחלים בזמן לאליפות ישראל בניווט מאוץ. ביום שלישי, כשניסיתי לרוץ לאט - עוד הרגשתי שם "משהו", ולכן חדלתי. למעשה, היום היתה הפעם הראשונה שרצתי מזה כמעט שבועיים. החימום, לשמחתי, הרגיש נורמלי לחלוטין, וזינקתי אופטימי. גם הדרך לתחנה הראשונה, כולה בעליה, עברה בשלום, וכך המסלול כולו. לא רצתי פול גז, כדי לא להעמיס יותר מדי ולדפוק את העסק, אבל בשורה התחתונה עבר בשלום, והעננה הזו חלפה.
ומבחינת הניווט, הלך לי "מצויין - למעט...". למעט תחנה 13 שבה איבדתי לרגע ריכוז, ונקלעתי לטעות מקבילה ובלתי מתוכננת. חשבתי שאני בפניה האחרונה לפני ההגעה לתחנה, ואז מצאתי עצמי בצד האחורי של חצר, בלי תחנה בכלל. אחרי עוד נסיון הלוך וחזור הבנתי שאני לא במקום, וכנראה נמצא באזור אסור. חזרתי על עקבותי למדרכה ממנה פניתי, וגם אז עדיין לא הייתי מאופס. רק אחרי עוד קצת המשך על השביל (בכיוון לא נכון) הבנתי שאני נמצא שורה אחת מתחת למה שחשבתי, ואז סוף סוף תיקנתי (וגם התיקון היה יכול להיות טוב יותר אם הייתי ממשיך קדימה במקום לחזור לאחור). בקיצור, לג 13 (ורק הוא) אחראי כמעט לכל זמן הטעות שלי במסלול (אני מנחש כדקה וחצי לפחות).
המסלול היה מעניין ומהנה, מבלבל ניווטית ומאתגר פיזית עם עליות בהתחלה ובאמצע. היה קצת חם, אבל לא היסטרי. מה לעשות - זה כבר סוף מאי...
תודה לעודד על התכנון והביצוע המשובחים (יחד עם שלו ועוד כמה עוזרים).