מנה גדושה של שטח אירגנו לנו פבל, אלי ושות', כהפוגה מניווטי המאוץ הקיציים.
נעמי ואני כמובן התייצבנו לקריאה, אם כי ללא כל יומרות ותכנון מקדים, כי הכושר של נעמי הוא בשפל, למרות ואולי בגלל פגרת הקורונה. ארזנו את התיק שעה לפני היציאה מהבית, וכיוונו לתקציב קילומטרז' שמרני מאוד של 20 ק"מ (ב-4 שעות).
הגענו לשטח מוקדם מדי - ב-18:00 (פיספסתי את עדכון השעות), ועשינו חימום בישיבה (היה ממש חם ולח, כמו במישור החוף). בהדרגה התמלא הכינוס, ועם חלוקת המפות התחלנו את האקשן. די מהר הבנו שהצד המזרחי משתלם יותר, והחלטנו לצאת לסיבוב עם כיוון השעון. חיברתי תחנה לתחנה - בעיקר את אלה עם הניקוד הגבוה, מדדתי את האורך המצטבר עם חוט, ולבסוף הגענו לאורך כולל של כ-22 ק"מ - קצת מעל התקציב, אבל נראה אפשרי. סימנו לעצמנו מספר אפשרויות לשליש האחרון של המסלול, מאופטימית לפסימית, שמתוכן נבחר בהתאם לזמן ולהרגשה בהגיענו לתחנה 64.
זמן התכנון הספיק גם לשיפורים בתחילת המסלול (נעמי הציעה להתחיל עם 34 במקום עם 41), ולווידוא ציר נוח בין התחנות. לאחר תדריך קצר יצאנו לדרך, ובדיעבד מסתבר שטעות הניווט המשמעותית ביותר שלנו היתה מעט אחרי הזינוק, כששגיתי באיתור השביל העולה צפונה מהדרך הראשית, ונכנסנו לסינגל מפוקפק. למזלנו היה עדיין אור, ויצאנו ממנו בקלות ובשלום. בכל המסלול לא היו לנו טעויות ניווט נוספות...
בדרך לתחנה הראשונה נעמי בקושי סחבה בעליה - ההתחלה היתה לה קשה מאוד. בהמשך, עם רדת החשכה, הרגשתה השתפרה והתחלנו להתקדם בקצב נוח של כ-9 דק' לקילומטר בממוצע (שעון ה-GPS שלי רטט ועדכן בכל קילומטר שעברנו). מדי פעם עברו אותנו קבוצות אחרות, ובשונה מרוגיינים בעבר, כמעט שלא היינו לבדנו לזמן ממושך. אמרנו שלום לכולם, אבל בגלל הפנסים אי אפשר לדעת את מי פוגשים...
ההתקדמות שלנו היתה טובה ביחס לתכנון באופן עקבי, ואספנו תחנות בהתמדה. בתחנה 71 פגשנו לראשונה את גידי, ועצרנו לצילום משותף. בהמשך פגשנו אותו שוב (ושוב, ושוב) ליד תחנות 35, 65 ו-42, והוא סינוור אותנו קשות עם פלאשים... התחנה היפה במסלול היתה ללא ספק 53, בראש תל גמזו המשקיף על גוש דן המואר. עומס החום ירד בהדרגה, ומדי פעם אף נהנינו מעמקים ממוזגים וקרירים. רצנו לאור הירח, צדק ושבתאי, וגם לאור פנסי כביש 1 והכבישים המקומיים.
המשכנו עד לתחנה 55 בדיוק לפי התכנון המקורי, ונותרה לנו עוד שעה וקצת. הבנו שיש מספיק זמן לאפשרות האופטימית ביותר (42+43+52), ועוד קצת. הוספנו לרשימה גם את 54, כדי שיהיה לנו סט שלם של כל התחנות של 5 ו-4 נקודות. בשלב הזה נעמי כבר היתה עייפה וכואבת, ולכן האטנו קצת, אבל עדיין היינו נחושים למקסם את הפוטנציאל. 42 היתה קלה, אבל ליד 43 כמעט טעיתי (בדקתי מצפן - בפעם היחידה בניווט - וזה הציל אותי מבירבור). הדקות נקפו, והמרחק לסיום התקצר. לאחר עליה מייגעת הגענו ל-54 (שאלותיה התכופות של נעמי לגבי "כמה נשאר" העידו שהיא לגמרי על אדים), ואז נותרה לנו עוד ירידה אחת, שאותה רצנו, ועליה לסיום, שאותה הלכנו (ה-GPS מזייף בחלק הזה של המסלול).
הגענו בשעה טובה לכינוס המואר, וניקבנו את הסיום עם שתי דקות ספייר על השעון. עברנו מעט יותר מ-25 ק"מ - 25% יותר מהתכנון המקורי, ובשום אופן לא היה באפשרותנו להגדיל מרחק זה, ולדעתי גם לא יכולנו לצבור עוד נקודות באותו מרחק. נעמי "התפרקה" על מושב הרכב, ואני סעדתי ארוחת מלכים (מלחים) של ביצה קשה עם ביגלה.
לאחר התאוששות קצרה יצאנו הביתה - עייפים ומאוד מרוצים, גם מהבילוי המשותף, וגם מהתוצאה.
תודה גדולה לפבל לויצקי, לאלי סרגה ולצוות העוזרים המסור, שהרימו את האופרציה המורכבת, הבלתי שגרתית והמהנה מאוד.