ספרינט עירוני קייצי - לא בדיוק המרכיבים שאני הכי אוהב בניווט, אבל כשהחלופה היא להישאר בבית עם סידורים ותיוקים, האטרקטיביות עולה פלאים. נעמי ויעל נסעו לוינגייט למוקדמות אליפות ישראל בשחיה, הבנים העדיפו לישון עד מאוחר, ואמא שלי מחלימה משבר בזרת של הרגל, אז רק אבא שלי ואני ייצגנו את המשפחה. יצאנו מוקדם מהבית, והגענו לשטח לפני 8:00. כעבור כמה דקות, לאחר חימום קצר, כבר זינקתי.
הלג לתחנה הראשונה הפתיע בחציה של יער אקליפטוסים, ולרגע קיוויתי שהולך להיות גם קצת ניווט שטח, אבל השביל החזיר אותי לשכונה, ושם התחלתי להתפתל בין הרחובות והגינות: המארגנים הבטיחו ניווט לא טריוויאלי, וקיימו. הטעות הכי גדולה שלי היתה בדרך ל-9, כשהמשכתי לרוץ יותר מדי, ופיספסתי את פינת הגדר בכ-70 מ'. עוד טעות קטנה ב-13, כשלקח לי זמן להבין היכן בדיוק התחנה, וגם אחרי 16, כשבחרתי לעלות צפונה דרך שבילון עתיר בוגנוויליות.
הקצב המהיר היה מעייף למדי, וה-3.8 ק"מ בקו אווירי התארכו לכמעט 5 ק"מ בפועל. כשחזרתי לסיום כבר הייתי רטוב לגמרי, ושמחתי שאני לא צריך לעמוד בתור לזינוק וגם לא לרוץ בחום המתגבר.
קצת אחרי 9:00 כבר יצאנו הביתה. קצר ולעניין.
תודה לארם ולזיו על המפה החדשה והטובה, לזיו על המסלול, ולחברי מועדון לב השרון על ארגון הניווט שהוסיף מעט פלפל לעונת המלפפונים.